אבריל לבין – ביוגרפיית 2004:
מקורי ללא התחשבות. בלי בושה לפנים שלך. בכורת האלבום "Let Go" של אבריל לאבין משנת 2002
נתנה לנשים צעירות קול מתריס וביטאה את זה במוזיקה בה הן יכולות להשתחרר.
אחרי ארבע עשר מליון אלבומים ושמונה מועמדויות לפרסי הגראמי,
הזמרת הקנדית חוזרת עם האלבום "Under My Skin", אבל אם אתם מצפים להרבה מאותו הסגנון,
תתכוננו להיות מופתעים.
זאת לא ילדה שנחה על עלי הדפנה.
"Take Me Away" ,"Together", שמכינים את האווירה בשביל הגיטרות הבועטות,
והפזמון הקליט של "Dont Tell Me", שיר מלא בהעצמה נשית שממשיך בנקודה בה "Complicated" עצר.
משם יש אופטימיות מזיזת ראשים (" He Wasn't"),
לצד מלודיות קשוחות אך מתגלגלות בלשון ("Freak Out") וכמובן שירים עצובים ("Forgotten", "Nobody's Home")
שחושפים צד אפל יותר של אבריל לאבין.
"התבגרתי כלכך בשנתיים האחרונות", מתוודה ילידת אונטריו, קנדה.
"עברתי הרבה, למדתי הרבה, וחוויתי המון טוב ורע. השירים האלה הם על כל החוויות האלו,
וכל אחד מהם נורא אישי."
בעודה עובדת עם מפיקים כמו בוטצ' ווקר, ריין מיידה ודון גילמור על האלבום ,
אבריל כתבה תריסר שירים במעטה של סודיות. "ברגע שחזרתי מסיבוב ההופעות והגעתי לטורונטו,
המשכתי לכתוב." אמרה בת התשע-עשרה
"לא היה לי מושג מה אני מתכוונת לעשות. אף אחד לא ידע. אנשים התחילו לתהות אם נגמרו לי הרעיונות לכתיבה,
אבל זה היה בדיוק ההפך."
אחרי פגישת צהריים עם עם חברתה הזמרת-כותבת שירים הקנדית שנטל קרוויאזוק, שנהפכה לסשן חיבור בין בנות,
אבריל ושנטל ישבו והתחילו לכתוב. הכימיה הייתה בלתי נמנעת.
"ישבנו לילה אחד ומשום מקום היה לנו שיר" היא מספרת. "אף אחד לא ידע מה תכננתי, לא הסוכנות שלי, גם לא הלייבל."
הדואט נפגש גם בלילה שאחרי וכתב עוד שיר. "עשינו את זה במשך שבועיים וכתבנו 12 שירים." המומנטום כבש אותם,
וכשהגיע הקיץ אבריל עברה לביתם של שנטל ובעלה ריין מיידה במליבו כדי להקליט. "הייתי רק מספר שבועות בהפסקה
מהסיבוב הופעות וכבר הייתי מוכנה להקליט," אבריל נזכרת.
האוויר של קליפורניה סיפק הפסקה נדרשת מהחיים המטורפים של אבריל. "זאת הייתה תקופה נהדרת, לחיות שם,
מחוץ לעין הציבור, שתהיה לי את העצמאות שלי. והחברות שלי עם שנטל התפתחה לאחת מהטובות שהיו לי אי פעם."
במהלך התקופה, אבריל למדה את העיר על ידי נהיגה ממקומות ואל הסטודיו או בכל מקום שהיא הייתה צריכה להיות בו.
בלי תמונות. בלי ראיונות. בלי לחץ.
בסופו של דבר עם הקליטו את רוב השירים בסטודיו של ריין, והם הופיעו בלי שינויים באלבום.
שאר השירים, נכתבו יחד עם הגיטריסט אוון טובנפלד (ושיר אחד עם הגיטריסט הקודם של אוונסנס, בן מודי.)
"הייתי מאוד מעורבת בכל צד בהכנה של התקליט הזה." היא מספרת. "ידעתי איך אני רוצה אני רוצה שיישמעו התופים,
צלילי הגיטרה ואיך שייראו המבנים. אני מבינה את כל התהליך כלכך הרבה יותר טוב בגלל שכבר עברתי אותו.
אני נורא בררנית עם המוזיקה שלי."
לבחור מועדפים מתוך שניים עשר השירים תוצרת ידה זה כבר דבר אחר. " כולם כלכך משמעותיים בשבילי,
אבל אני אוהבת את "Together". שמדבר על להיות במערכת יחסים ולדעת שזה לא הדבר הנכון בשבילך.
זה שיר שבקיצור פשוט אומר: "זה לא עובד מותק."
אבל השירים שבאמת מראים על הצמיחה של אבריל הם דווקא השירים החיוביים. כמו "Who Knows" ו"Take Me Away".
"כנראה שזה פשוט איך שאני עכשיו," מודה חולת התדמית לשעבר.
צלילי עמוקים ודרמטים כמו ב"Together" ו "Forgotten" משקפים את צמיחתה של אבריל, את הבגרות שלה, והשינוי מאז יציאת האלבום הקודם שלה."
"אני שמחה עם מה שאני עושה ויש לי אמונה שהכל הולך להסתדר על הצד הטוב ביותר."
"היא גם מצאה שהצד הנשי שלה הוריד מתדמית הטום בוי המפורסמת שלה. "אני כזאת בחורה. אני רומנטיקנית נואשת,
ובצורה מפתיעה מיושנת בדעותיי," אבריל צוחקת. "זה למה כתבתי שיר על למה לא ללכת עם כל בחור ("Dont Tell Me")
מוזרויות של בנות בצד, אבריל מתרגשת להקים כבר את המופע לסיבוב ההופעות שלה.
"זה מרגיש כלכך טוב לשיר שירים חדשים," היא מספרת. " אני מרגישה רעננה ומצפה כבר לדבר הבא."
אופטימית או מלנכולית, השנתיים של אבריל עם רכבת התהילה ככוכבת רוק עיצבו לה פרספקטיבה ולימדו אותה הרבה על איזון.
"השירים באלבום הזה בהחלט יותר עמוקים מהאלבום הקודם," היא מספרת, "אבל אני עדיין אוהבת שיר פופ קליט וטוב.
אני בעצם רק ילדה שאוהבת לכתוב, שאוהבת להשתולל, ושרוצה שמוזיקה תהיה חלק מהחיים שלה לנצח."
היא גם רק ילדה עם קול צלול והיכולת לנתב רגשות של בני נוער והתרגשות לשירים מסודרים ומדבקים.
האלבום של אבריל לאבין הוא כבר בטוח על המדף שלך.